סרדין צלוי
סרדין על הגריל הוא מנה מסורתית מהמטבח הפורטוגזי והוא אחד משבעת פלאי הגסטרונומיה של פורטוגל. בפורטוגל, נהוג להכין מנה זו במהלך החגיגות העממיות. ארוחת סרדינים צלויים על גחלים נקראת בדרך כלל "סרדיניאדה".
למרות שנהוג לקרוא לו "צלוי", הסרדין למעשה נצלה על גריל מתאים, כאשר השם הנכון הוא "סרדין על הגריל".
מקורות: כבר מהמאה ה-16 הוכרה חשיבות הסרדין כפי שמוכח ממפקד הדגים של החוף הפורטוגזי שנערך על ידי דוארטה נונס ד לאו:
"באותו ים של סטובל ובסזימברה השכנה, יש את הסרדין הרב ביותר והטעים ביותר שניתן לתת; אשר, מלבד שהוא מקיים את הממלכה, מובל בים למקומות אחרים, וביבשה לממלכת קסטיליה, לשם יוצא מטען גדול עד לחצר מדריד."
מפקד דגים של החוף הפורטוגזי, המאה ה-16
כבר ב-1855, בתערוכה הבינלאומית בפריז, הסרדינים של סטובל זכו לציון לשבח, וב-15 בינואר 2010 היו הדגים הראשונים באיחוד האירופי ובחצי האי האיברי שקיבלו את התווית הכחולה עם הסמכת הקיימות וניהול משאבי הדיג הטוב, MSC ("מועצת הפיקוח הימי").
הסרדינים הצלויים, תוצר של מסורת דיג חזקה, הם אחת המנות הנטעמות ביותר במטבח הפורטוגזי, וקיימים מתכונים רבים להכנתם, אם כי הנפוץ ביותר הוא הסרדין הצלוי על גחלים, מנה שצריכתה עולה באופן מעריכי במהלך חגיגות הקדושים העממיים.
הדרך הטובה ביותר להכינם היא להכין אותם יום מראש ולתבל אותם במלח גס, להניח אותם על גריל כפול מעל גחלים, ללא להבה, לצלות על אש נמוכה, בדרך כלל מוגשים עם פלפל צלוי גם על גחלים ותפוחי אדמה מבושלים. יש לטעום אותם כשהם מונחים על פרוסת לחם עבה הסופגת את שומנם הטבעי.
ביטויים עממיים: "למשוך את הגחל לסרדין שלך" הוא ביטוי עממי מאוד נפוץ בפורטוגל, שמשמעותו להגן על האינטרסים האישיים שלנו, ומקורו באופן הכנת המנה עצמה. האופן שבו מניחים את הסרדינים עם הבטן פנימה מעל הגחלים, בתנוחת ראש/זנב, והאופן שבו מדליקים ושורפים את הפחם, צולים את הסרדין על אש נמוכה, מסובבים את הגריל הכפול, נותן להבין שמושכים את הסרדין לכיווננו.
